פרופ’ ברק מדינה נולד בבאר שבע וגדל בחולון, דור ראשון לאקדמיה ומתגורר מזה 30 שנה במושב ניר בנים יחד עם בת זוגו ושני ילדיהם. פרופ’ מדינה בעל תואר ראשון ושני בכלכלה ותואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. “לאחר לימודי המשפטים עבדתי כמתמחה ואחר-כך כעורך דין במשרד של יעקב וינרוט במשך כ-3 שנים. במסגרת עבודתי שם למדתי להכיר אנשים ברגעים פחות טובים שלהם, כי ייצגנו בעיקר נאשמים בעבירות צווארון לבן, אנשים חשובים שהועמדו לדין. התובנה הכי חשובה שלקחתי משם הייתה שלהיות עורך דין משמע להיות פסיכולוג, ושאף פעם אסור לשאול שאלה שאתה לא יודע את התשובה עליה מראש”.
“בשלב מסוים הרגשתי שבתפקידי כעורך דין אני לא מספיק תורם לחברה, לא מספיק עושה שינוי ושהרבה פעמים אני נדרש לפשרות קשות מבחינה מוסרית. לכן עברתי לעבוד בתור כלכלן בהערכת שווי של חברות ולאחר מכן אף חזרתי לאקדמיה, ללימודי דוקטורט בכלכלה באוניברסיטה העברית. במהלך לימודי הדוקטורט הצטרפתי כחבר סגל בביה”ס למשפטים של המכללה למנהל, שם עסקתי בעיקר בתחום של משפט וכלכלה. בתקופה זו נסעתי לחו”ל, והשלמתי תואר שני במשפטים באוניברסיטת הרווארד”.
“בהמשך, המליצו עלי לאמנון רובינשטיין שאז כתב את המהדורה השנייה לספרו “המשפט החוקתי של מדינת ישראל” וזה חשף אותי לתחום של משפט חוקתי, מה שהפך לתחום שאני עוסק בו מאז ועד היום, מזה כ-25 שנה. ב-2003, כשעברתי לאוניברסיטה העברית, המשכתי לעסוק במשפט חוקתי, ולחקור בעיקר נושאים של זכויות אדם, סמכויות בג”ץ, היבטים של שוויון, הגבלות על השלטון ועוד. ב-2007 התמניתי לסגן הדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וב-2009 נבחרתי לתפקיד דיקן הפקולטה. לאחר שסיימתי את תפקידי כדיקן, רציתי להיות שופט כדי לנסות להשפיע יותר. הייתי מועמד לבית המשפט העליון, אך הוחלט לא לבחור בי, אולי משום שנתפסתי כמישהו שמקדם עמדות ליברליות וחיפשו יותר שמרנות. בדיעבד אני לא מצטער על התוצאה הזו, שבזכותה הייתי פנוי לכהן בתפקיד רקטור האוניברסיטה העברית, תפקיד שמילאתי במשך חמש שנים (2017-2022). התפקיד אפשר לי לתרום ולהשפיע, כך שתרמתי לחברה כרקטור יותר מאשר שיכולתי לתרום כשופט. משסיימתי את תפקידי כרקטור, חזרתי לתפקידי כחוקר וכמורה בפקולטה למשפטים. המחקר וההוראה מספקים לי אתגר והנאה לא פחות מאשר הכהונה כרקטור”.
“אני עסוק בתחום של משפט חוקתי בכל הכיוונים – במחקר, בהוראה וגם לא מעט בפעילות ציבורית. בין היתר, אני חבר בוועד המנהל של מכון וון ליר בירושלים, חבר בוועד המנהל של האגודה לזכויות האזרח, אני הנציג של ישראל יחד עם דן מרידור, שגם הוא חבר הדירקטוריון, בוועידת ונציה, שהיא גוף של מועצת אירופה העוסק במשפט חוקתי. כמו כן, אני פעיל במאבק לשימור הדמוקרטיה אל מול האיומים שנובעים מהתוכנית לרפורמה משפטית. לצד העשייה המקצועית אני נהנה ללמוד נושאים הקשורים בהלכה היהודית”.
מדוע היה לך חשוב לכהן כיו”ר הדירקטוריון בחברה?
“המוטיבציה העיקרית שלי הייתה העובדה שהחברה עובדת במסגרת של כלכלה שיתופית. זו מסגרת שבה אנחנו פועלים שלא לפי הכללים של השוק הקפיטליסטי. יש כאן קואופרטיב, חברה שהיא התארגנות של העמיתים, וזה דבר שאני מאוד מאמין בו. זה מקדם לכידות חברתית ופותר בעיות שיש בשוק. רצוי לחשוב על מודל כזה בהקשרים נוספים מעבר לקופות גמל וקרנות השתלמות. זה דבר לא פשוט, אבל החברה מוכיחה שזה אפשרי. המודל הזה מניב תמורה גבוהה יותר וגם מרוויחים בזכותו את ההיבט החברתי. בנוסף לכך, אני לומד מההתנסות של כהונה בחברה עסקית. יש בחברה אנשים מצוינים, חברי הדירקטוריון וחברי ההנהלה בחברה, ואני לומד מהם כל הזמן”.
מה חשוב לך לקדם במסגרת תפקידך כדירקטור?
“אני שואף לכך שיותר מחברי הסגל באוניברסיטה יהיו עמיתים בחברה. לא רק משום שזה יוזיל את דמי הניהול אלא גם בשביל חיזוק הלכידות החברתית. אני מברך ומעודד את ההתרחבות שלנו בזכות ההצטרפות לקופה גם של עובדי בתי החולים המסונפים. יש לכך ערך רב בחיזוק הקשר בין המוסדות. האוניברסיטה העברית ובתי החולים בירושלים צריכים להיות קרובים וההשתייכות ל’העתיד’ מהווה מסגרת לחיבור חשוב שכזה. אם אפשר, היה טוב שחברות וחברי הסגל בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ יצטרפו כעמיתים ל’העתיד'”.
מה אתה מייחל שיקרה בעתיד?
“אני חושב שכדאי היה לפתח מדד שבודק חברות לפי ייצוג הולם של נשים בתפקידים בכירים, ייצוג לעובדים מהמגזר הערבי, מדד של שוויון בחברה. זה היה מאפשר לנו לעודד השקעה בחברות כאלה, זה היה נותן תמריצים. כלומר, ESG שיהיה בו יותר דגש על שוויון. הבעיה העיקרית בעיני בחברה הישראלית היא האי שוויון, מבחינת הכנסות, עוינות בין קהילות ועוד. נתקשה לשרוד פה אם נמשיך להיות כל כך נפרדים, נלמד במערכות חינוך נפרדות ונתגורר בשכונות נפרדות. אנחנו כחברה צריכים להיות יותר אקטיביים בקידום השוויון”.
עצה פיננסית להווה שתהיה שווה זהב בעתיד?
“כדאי להשקיע בבורסה. חיסכון לטווח ארוך מוטב שיהיה עם סיכון גבוה. ואם לתת עצה כללית ולא רק כלכלית, אני מייעץ לאנשים לעבוד במה שהם חשים בו סיפוק, לא מה שיניב להם יותר כסף, כוח או מעמד, אלא מה שיאפשר להם לתרום לחברה. והדרך העיקרית, לא הבלעדית, לתרום לחברה, היא לעשות בצורה מיטבית את התפקיד שלנו, יהא זה התפקיד הזוטר או הבכיר ביותר”.
